מאז ומעולם ביקש האדם לסמן את שטח המחיה שלו ולהגדיר את סביבתו מול שכניו וכבר בתקופות עתיקות מוזכרות גדרות ודיונים עליהן. הצורך בהכרזה על גבולות הרכוש והצורך בהגנה אילצו את האדם להגדיר את חלקתו. כבר בתקופה העתיקה ניבנו גדרות גם מאבן וגם מעץ ובעת החדשה מצאנו גם גדרות שהן רשת בעוביים שונים של מתכת.
חי שהוא צומח
אחת הגדרות שחובבי הטבע אוהבים היא כמובן הגדר החיה, גדר שהיא כולה שיח שמטפס עד לגובה של למעלה ממטר אחד לפחות והעלים שלו צפופים מספיק כדי להוות חסימה. רוב הצמחים הללו משתרגים היטב גם בתוך עצמם וגם לגובה וביניהם היערה האיטלקית, למשל, או היסמין. גדר חיה מעוצבת לפעמים באופן מלאכותי כשהיא בעצם עץ שיכול לצמוח לגובה רב אבל נגזם באופן מלאכותי לעתים קרובות.
גדר – גבול מוסרי
הגדר הושאלה במשמעותה אל תחום המוסר וכאן משמעה גבול התנהגותי. משל תחמו התנהגויות בגדר וההתנהגות מתוחמת בגבול שניבנה על חוקים חברתיים. האיסור על הוצאת דיבה למשל, הוא דוגמה לגדר שאינה פיזית אלא מוסרית. כמוה גם האיסור להעליב באמצעות מלים או לשקר. גם המושג ‘ד’ אמותיו של אדם’ הוא השאלה של הגדר כדי לבטא שמירה התנהגותית על פרטיות ועל צנעת הפרט.
גדר שאינה נראית לעין
בעולם החי לא ניצפו גדרות שניבנו מאבן, גם לא מעץ, אבל, בעלי החיים כן למדו לתחם את גבולות מחייתם והם משתמשים בחוש ריח ובאינסטינקטים כדי לדעת מהם גבולותיה של כל חיה. בענין הזה, מותר האדם מן הבהמה קיים גם קיים והאדם כאמור, בנה לו גדרות של ממש כדי להבדיל את השטח של שכניו מן השטח שלו. הגדר במובן הזה היא סמל לרכושנות, כוחניות ומנגד גם אבן בנין לדרכי שלום כיוון שתיחום ברור הוא לפעמים בסיס לשכנות טובה בבחינת ‘שלי שלי שלך שלך’.
אם כך, גדרות לגינה הן שיטה של תיחום גיאוגרפי אבל יוצא שגדר היא תיחום פיזי ונפשי, גם אצל האדם וגם אצל בעלי החיים, תיחום שנועד לשמור על שלום בשכנות.
