בית אבן על צלע הר, תחתיו טרסות עם עצי זית, שזיפים ואפרסקים. בחזית הבית עמודי עץ מחוברים בקורות עץ וביניהן משתרגת גפן שמצלה על האורחים. אלה מעבירים ביניהם קערות עם עגבניות ועלי בזיליקום כדי לפזר על הפסטה. הניחוח האיטלקי הזה מצביע על מקורה של הפרגולה. הרומאים העשירים לא הסתפקו ביופי הפנימי של בתי האבן שלהם ובצדק, כיוון שהשמש המבורכת של אחר הצהרים באיטליה עם הרוח שהביאה את הניחוח מן הטרסות, חייבו אותם לשבת בחוץ.
מחד היה צורך להשיג צל מפני השמש ומאידך, ליצור מקום מוצל שיאפשר ליהנות גם מחומהּ. העמודים קיימו את תחושת האויר הפתוח והגפן שנשתרגה בינותם היוותה את הצל. מפיות נייר טרם היו אז ולא היתה בעיה שהן יעופו ברוח. הגפן נשתלה עם הבנייה ובתוך שנים ספורות כיסתה את הפרגולה. לעתים היה זה קוציץ, צמח ים תיכוני שמופיע בשרידים ארכיאולוגים מן התקופה הרומית.
אדריכלות כסמל למעמד
כמו העמודים העגולים והעבים, גם הפרגולה נשארה כמוצר אדריכלות שנשתמר עם השנים ויוצר אשליה של עושר. הישיבה מחוץ לבית, כשהיא משולבת עם הגנה מפני מזג האויר, מהווה, מבחינה אדריכלית, עלייה של מספר דרגות מעל בית פשוט שהחצר שלו חשופה. האירוח תחת פרגולה מאפשר דינמיקה חברתית של שיחה פתוחה שלא תמיד מתאפשרת בין כותלי הבית. גם הנועם שבישיבה בחוץ היה ונשאר דרישה אנושית פשוטה והכרחית.
“אני רוצה את הצל בחצר שלי כבר מחר”
באדריכלות של העת החדשה יש התאמה לחוסר הסבלנות שנתפתח אצל בני האדם עם השנים וכמעט אין בנמצא מי שבונה את ביתו ושותל שיח גפן או קוציץ כדי שזה יכסה את הפרגולה שלו במשך השנים. לכן, פרגולות המצויות כיום עשויות כך שגם החלק העליון הוא מלאכותי. אחד היתרונות בכך הוא שיש לעתים הגנה מלאה מפני הגשם. פרגולות ניבנות היום גם מעץ וגם פרגולות אלומיניום ואפשר לשלב בהן אפילו רעפים. רבים העוסקים במלאכה והעלות סבירה למדי. יפה שלקחנו מן התרבות הרומית פרגולות רק חבל שאת הסבלנות השארנו בעת העתיקה.
